פסק-דין בתיק ת"ק 46374-10-10

1.         עסקינן בתאונת שרשרת בה היו מעורבים 3 רכבים: רכב התובע מר אייל טויטו (להלן: "התובע") שהיה נהוג בידי מר דורי מרדכי (להלן: "מרדכי") היה ראשון בשיירה, רכבו של הנתבע 3, (להלן: "ליאור"), שהיה מבוטח אצל הראל חב' לביטוח בע"מ (להלן: "הראל") ושהיה נהוג בידי הגב' סברי סלומון (להלן: "גב' סלומון") נסע אחרי רכב התובע ורכבו של קרן רונן, שהיה נהוג בידי הנתבע 4 (להלן: "יהודה") ושהיה מבוטח אצל ישיר-איי.די.איי חב' לביטוח בע"מ (להלן: "ישיר")  נסע כרכב שלישי - אחרי רכבו של ליאור.                                                                                                                          

            לרכב התובע נגרם נזק בחלקו האחורי ובגין כך, תובע הוא את כל המעורבים בתאונה לשלם את נזקיו בסכום של 4,350 ש"ח, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך של 3,805 ש"ח ושכ"ט שמאי בסך של 500 ש"ח.

             בתביעתו, מציין כך התובע את השתלשלות העניינים: רכב התובע נפגע מאחור על ידי רכב שהיה נהוג בידי ליאור ורכבו של ליאור נפגע אף הוא מאחור על ידי רכב, שהיה נהוג בידי יהודה. 

             התובע סבר תחילה, שהאחריות לפגיעה ברכבו רובצת על שני הנהגים האחרים ולכן הגיש את דרישתו לפיצוי למבטחת הראל ומשזו דחתה דרישתו, הגיש הדרישה למבטחת ישיר, אשר גם היא דחתה את דרישתו.    

2.         א.         הנתבעים, ישיר ויהודה הגישו כתב הגנה, בו נטען, שגב' סלומון פגעה פגיעת חזית אחור ברכב התובע וכשבריר שנייה לאחר מכן, פגע רכבו של יהודה ברכבו של ליאור- פגיעה קלה, פגיעת "נשיקה" בחלקו האחורי, רוצה לומר, שיהודה הצטרף לתאונה קיימת.   

            ב.         הנתבעים, הראל וליאור טענו בכתב ההגנה, שיהודה הוא זה אשר גרם לתאונה עקב נהיגתו הרשלנית והבלתי זהירה. עוד נטען, שרכבו של ליאור נפגע בעוצמה בחלקו האחורי  - פגיעה אשר גרמה להדיפה של רכבו על רכב התובע, אך קודם לכן, כלל לא היה מגע בין רכבו של ליאור ובין רכב התובע.

3.         אם כן, העולה מהעובדות ומטענות הצדדים הוא, שצודק התובע בתביעתו האומר, שאחד הנהגים או שניהם אמורים לשאת באחריות ובתשלום נזקיו, אך היות וכל אחד מהם מטיל האחריות על זולתו - על בית המשפט להכריע בדבר האחריות ועל מי יש להטיל תשלום הפיצוי לתובע. 

             כפי שעולה גם מכתבי ההגנה, אכן מנסה כל אחד מהמעורבים בתאונה להסיר מעצמו את האחריות ולהטילה על זולתו, שכן גב' סלומון טוענת, שקודם לקבלת המכה מרכבו של יהודה, לא היה מגע בין רכבה ובין התובע ורק פגיעתו של יהודה ברכבה גרמה להדיפת רכבה לעבר רכב התובע וכתוצאה מכך נגרם נזק הן בחלקו הקדמי של רכבו של ליאור והן בחלקו האחורי של רכב התובע.

             לעומת זאת, טוען יהודה, שעוד לפני שהגיע למקום, היה כבר מפגש בין רכבו של ליאור ובין רכב התובע והא כבר הצטרף לתאונה קיימת ופגיעתו ברכבו של ליאור הייתה כה קלה, שלא ייתכן שפגיעה זו הדפה את רכבו של ליאור לעבר רכב התובע ונגרם הנזק, כפי שנגרם, כתוצאה מפגיעה קלה זו.

4.         שמעתי את כל המעורבים בתאונה זו ועיינתי בחומר הראיות שהוגש ואשר צורף לכתבי בי-דין ולאחר שבחנתי ושקלתי ראיות אלו, אני מחליט כדלקמן:                                                                          

            א.         א)         מרדכי, אשר נהג ברכב התובע, העיד בבית המשפט ועדותו אינה עקבית, שכן בבית המשפט הראה מרדכי ביטחון על האופן בו קרתה התאונה והעיד, שהוא עצר ראשון לפני רמזור, אחריו נכנסה גב' סלומון  וברכבה נכנס יהודה.                                                                                                                   כתשובה לשאלה, אומר מרדכי: "אני עצרתי. היא נכנסה בי"..."היא נכנסה בי בעוצמה חזקה. כשאני יצאתי החוצה ראיתי שהרכב השלישי צמוד אליה טמבון בטמבון. כתוצאה מכך הרכב נכנס בה מאחורה." (ראה עדותו בעמ' 1 לפ',ש' 19-23).

                                        מרדכי גם נשאל, האם הרכב שנסע אחריו עצר לפני שהוא פגע ברכבו ועל כך השיב: "לא. אני עצרתי, היא נכנסה בי בטמבון האחורי ואז הרכב שלה נעצר וכתוצאה מזה הרכב השלישי נכנס בה מאחורה" ומסכם מרדכי ואומר:

                                    "כשאני נתתי ברקס, פעם ראשונה קיבל האוטו מכה ואחר כך עוד מכה" (ראה הסיפא לעמ' 1 ורישא לעמ' 2 לפ').

                        ב)         כך העיד מרדכי בבית המשפט בעוד שבכתב התביעה נאמר: "אני לא יכול לדעת בוודאות אם נפגעתי ע"י המאזדה ואח"כ המאזדה נפגעה ע"י רכב נוסף או שמא המאזדה פגעה בי לאחרי שנדחפה ונפגעה קודם ע"י הרכב הנהוג ע"י נתבע מס' 4") (ראה בעמ' 2 לכתב התביעה).                                                    יחד עם זאת, עולה מתשובה לשאלה, ששאל נציג הראל את מרדכי, שמרדכי עצמו לא ניסח את כתב התביעה (עמ' 2 לפ', ש' 14-15).

            ב.         א)         עדותו של מרדכי בבית המשפט מקבלת תימוכין, הן על ידי עדותו של יהודה והן על ידי צורת הפגיעה ברכבו של ליאור, אשר נפגע בחלקו הקדמי וגם בחלקו האחורי.                                                             

                                    לאור העובדה, שמרדכי הסביר לבית המשפט שהרגיש שתי מכות ואף הבהיר כיצד ניתנו מכות אלה זה אחר זה ולאור עדותו של יהודה, מקבל אנוכי את גרסתו של מרדכי ושל יהודה, שאכן, תחילה פגעה גב' סולומון ברכבו של התובע ולאחר מכן נהדפה שוב על ידי פגיעתו של יהודה ברכבה.   

                        ב)         מכל מקום, גב' סולומון לא יכולה להסיר מעצמה אחריות לקרות התאונה, משום שעצם העובדה שרכבה נהדף לעבר רכבו של התובע, הרי שגם בכך קיימת לה אחריות בשל אי שמירת מרחק. אמנם גב' סלומון לא ידעה לומר מה מרחק הספיקה לעצור אחרי רכבו של ליאור, (עמ' 3 לפ', ש' 17-18) אך כפי שמצינו לא שמרה מרחק ודי היה בפגיעה מאחור על מנת להדפה לעבר רכבו של התובע.                                                                                                            

            ג.          גב' סולומון מעידה וכך גם נכתב בכתב ההגנה, שרכבה נפגע בעוצמה בחלקו האחורי וקיבלה חבטה חזקה - חבטה חזקה מאד מאחור וכתוצאה מכך נהדפה קדימה                                                            (ראה בעמ' 3 לפ', ש' 10-11 וש' 22 וסעיף 5 לכתב ההגנה).

            ד.         א)         רכבו של ליאור נפגע בצורה קשה הן מקדימה והן מאחורה, עד כי הוכרז כאובדן כללי (עמ' 3 לפ', ש' 22-23) עוצמת הפגיעה ועוצמת הנזק שנגרמו לרכבו של ליאור, לא מתיישבת עם עוצמת המכה שפגע יהודה בעוד שרכבו לא נפגע קשות בחלקו הקדמי.                                                                                   אין להוציא מכלל אפשרות, שפגיעתו של יהודה גרמה להדיפת רכבה של גב' סלומון אל רכבו של התובע, ולכן גם הרגיש מרדכי שתי מכות, אך אינני מקבל את הטענה שרכבו של יהודה פגע בעוצמה המתוארת על ידי גב' סולומון - פגיעה אשר הדפה את רכבו של ליאור לפני שרכבו של ליאור פגע עוד קודם לכן ברכב התובע.